החלטה בתיק מ"ת 450-01-13

בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, זאת על רקע כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, החזקת סכין למטרה לא כשרה ותקיפת סתם של חסר ישע על ידי אחראי.

במהלך הדיון שנערך בפניי ביום 3.1.13, חלק ב"כ המשיב על קיומן של ראיות לכאורה. לדבריו, ככל שהדבר נוגע לעדויות שנמסרו על ידי הקטינים בתיק, הרי שקיים מזכר ובו ניתן לקבוע שישנה בעייתיות הנוגעת לגבי רמת המהימנות של הקטינים, ומאידך, המקום היחיד שבו חוקרת הילדים מצאה לנכון לקבוע כי ישנה רמת מהימנות גבוהה נוגע דווקא לאלימות שלכאורה הפעילה המתלוננת כלפי אחד מן הילדים.

ב"כ המשיב טוען כי תיק זה נולד נוכח מערכת יחסים עכורה בין המשיב לבין המתלוננת אשר מצויים בהליך גירושים מכוער הנוגע גם לגבי הסדרי הראיה בין המשיב לבין ילדיו המשותפים עם המתלוננת. המתלוננת מונעת מן המשיב לראות את ילדיו תוך היעזרות ורתימה של גורמי הרווחה לטובתה. האמירות שהשמיע המשיב כלפי העו"סית הינם תולדה של תסכול של המשיב אשר אינו מקבל סיוע, כאשר ממילא כוונתו הייתה שיעזר בחוק לצורך מימוש זכויותיו ולא כפי שנטען. כל התיק נולד בעקבות האמירה של המשיב לעובדת הסוציאלית אשר בעקבותיה המתלוננת מגישה תלונה, כאשר בהמשך, הילדים נחקרים. אין חיזוק לעדותה של המתלוננת, לרבות לא מצד מי שלדברי המתלוננת מסרה לה פרטים. מעבר לכך, יש שוני בתיאור של האירוע בו נפצעה המתלוננת כפי שזו מוסרת אותו אל מול גרסת בתה. את דברי הילדים ממילא יש לקחת בערבון מוגבל נוכח כך שלכאורה הם חשופים להסתה מצדה של המתלוננת.

ב"כ המבקשת, מנגד, סבור כי יש די ראיות לכאורה המבוססות על עדות המתלוננת אשר מתארת מסכת אלימות מתמשכת. המתלוננת מפרטת מדוע לא הגישה תלונה, זאת על רקע רצונה לשפר ולשמר את מערכת היחסים עם המשיב. גם אם לא נקבעו ממצאי מהימנות גבוהים לגבי הודעות הקטינים, עדיין אלו מוסרים אמירות מפלילות כלפי האב. אין מחלוקת בדבר הפניית האיומים כלפי העובדת הסוציאלית. ככל שהדבר נוגע לאלימות שהופנתה מצד המתלוננת כלפי הילדים, הרי שהמקור לכך זה אחותו של המשיב אשר רק לאחר שזה נעצר ראתה לנכון לדווח על כך. המשיב עצמו אינו מכחיש ויכוחים נמשכים עם המתלוננת. כך גם לגבי חשדו כי זו בוגדת בו.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, עברתי על חומר החקירה שהובא בפניי מצאתי קיומן של ראיות לכאורה למיוחס למשיב.

כהערה מקדימה, אציין כי אכן התרשמותו של ביהמ"ש כי מדובר בזוג המסוכסך קשות על רקע הליכי גירושין, וביתר שאת, הליכים הנוגעים לגבי הסדרי הראיה של שלושת ילדיהם המשותפים. בשים לב לכך הרי שבדיקתן של הראיות לכאורה נעשתה כאשר נתון זה מונח לפתחו של ביהמ"ש, תוך בדיקה האם אין מדובר בתלונות שנועדו לרתום את ההליך הפלילי על מנת "לשפר" עמדות במסגרת הליך הגירושין.

בהקשר לאמור לעיל, וזאת גם כהערה כללית, לא ניתן לומר כי המתלוננת, כפי דברי ב"כ המשיב, הה התלונה אך כדי להביא למעצרו של המשיב. המדובר במי עזבה את ביתה ושהתה תקופה ארוכה במעון לנשים מוכות כבר מחודש 6/12, וזאת מבלי שהוגשה כל תלונה מצידה. כך גם תיק זה אינו תולדה של תלונה יזומה מצד המתלוננת, אלא תחילתו באיומים שהושמעו לכאורה מצד המשיב כלפי המתלוננת באמצעות העו"ס, אשר נוכח חששה כי זה יפגע במתלוננת, ראתה לנכון להעביר את הדיווח לגורמים השונים, וכן להמליץ למתלוננת להגיש תלונה. שני פרמטרים אלו יש בהם להקות בצורה משמעותית את הטענה בדבר תלונה יזומה מצד המתלוננת.

לגופם של דברים, הראיות לכאורה נלמדות, בראש ובראשונה, מעדותה המפורטת של המתלוננת, אשר מתארת את כל המפורט בכתב האישום. כידוע ביהמ"ש אינו נכנס בשלב זה לשיקולי משקל ומהימנות, ועל פניו, לא מצאתי סתירות ו/או פריכות מהותיות שיש בהן כדי להביא לכרסום בעוצמתן של ראיות לכאורה.

מעבר לעדות המתלוננת ניתן למצוא חיזוקים הקיימים בחומר החקירה, כאשר ביחס לאירוע נשוא סעיפים 6-8 לכתב האישום, קיימת בתיק גם תעודה רפואית שיש בה כדי ללמד על החבלה שנגרמה לה כתוצאה מהשלכת הנעל לעברה.

זאת ועוד, חיזוק למתואר בעובדות כתב האישום אפשר למצוא בהודעות ילדיה הקטינים של המתלוננת, אשר מפרטים גם הם אירועים המתיישבים עם עדותה. בהקשר לכך, גם אם חוקרת הילדים ציינה כי היא מתקשה לקבוע את מהימנות דברי הילדים, וזאת כפי הנראה נוכח "זיהום" העדויות, וחשיפה לדיבור על הנושא בטרם מסירת עדותה, הרי שעדיין אין לומר, בשלב המעצר, כי לעדויות אלה משקל, כאשר ממילא עדות המתלוננת עומדת בפני עצמה, גם ללא החיזוק מצד הילדים.

המשיב אינו מכחיש את האיומים שהפנה כלפי העו"ס והמתלוננת, בסע' 12 לכתב האישום, ובכל הכבוד, אין בידי לקבל את הפרשנות המקורית משהו, אותה הציע ב"כ המשיב לדברים אלו, לפיה כוונתו הייתה שבאמצעות החוק הוא מתכוון לממש את זכויותיו.

אסיים התייחסותי לגבי שאלת הראיות לכאורה, במס' הערות קצרות.

ראשית, המשיב אינו מכחיש כי חושד במתלוננת כי זו בוגדת בו, וכי בינו לבין המתלוננת ניטשו ויכוחים מרים, לאורך השנים. לדבריו, חלק מהמהלכים אותם נוקטת המתלוננת נועדו כדי להביא למעצרו ולאישפוזו בבית חולים פסיכיאטרי.

שנית, ובהקשר לטענה כי גם המתלוננת נוקטת באלימות כלפי ילדיה, הרי אין בנתון זה, ככל שקיימות לכך ראיות (ואליהן הפנה ב"כ המשיב), כדי לגרוע מעוצמת הראיות הקיימות בעניינו כשל המשיב ונוגעות למיוחס לו בכתב האישום.

שלישית, עולה כי הדיווחים על אלימות קודמת מצידו של המשיב כלפי המתלוננת, גם אם לא מצאו ביטוי בתלונה משטרתית דווחו מצד המתלוננת לגורמי הרווחה ור' בעניין זה את הדיווח של העו"ס חדווה ביתן מיום 1.11.12 לבית המשפט לענייני משפחה ובו מפורט כי לאחר שיחרורו מביץ החולים איים לרצוח את המתלוננת. נתון זה אשר יש בו להקהות עוד יותר הטענה בדבר תלונה מוזמנת.

לאור האמור לעיל, הרי שמצאתי קיומן של ראיות לכאורה למיוחס למשיב.

הצדדים ישלימו טיעוניהם לגבי המסוכנות והחלופה ולאחריה תינתן החלטתי הסופית.

ניתנה היום, כ"ו טבת תשע"ג, 08 ינואר 2013, במעמד הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: